החלטה בתיק ת"א 610-08

1. המבקשת פנתה בבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 12.8.08 בנוגע לנכות הצמיתה בתחום העיניים, שנקבעה על ידה לתובע בגין התאונה נשוא הליך זה וזאת בהתאם לסעיף 6ב לוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 
2. עוד מבקשת המבקשת, כי בית המשפט יורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים, אשר יבדוק אותו ויקבע את נכותו הצמיתה אם בכלל בתחום העיניים, עקב התאונה נשוא הליך זה. 
3. קביעת המל"ל בעניין נכות צמיתה של המשיב, ניתנה ביום 7.4.08 ועל פיה למשיב, נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% בגין פזילה לפי סעיף 57(2) וזאת בקשר עם תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה שאירעה ביום 23.7.06. 
4. ביום 12.8.08 קבעה וועדה רפואית לעררים של המל"ל, כי לדעתה "...אין קשר סיבתי בין החבלה הנדונה לממצאי בדיקת העיניים, אך מאחר והקשר הסיבתי כבר נקבע בעבר, ובלית ברירה ובשל הספק הקל לדעת הועדה, מצבו הקליני היום תואם את האמור בסעיף 57(2) - 15%...".

טיעוני הצדדים

5. לטענת המבקשת, במקרה זה, עוד קודם לתאונה נשוא תביעה זו, סבל התובע מבעיות רפואיות דומות לאלה המיוחסות לתאונה אולם הוועדה הרפואית של המל"ל לא נתנה דעתה עליהן ואילו הוצג בפני הוועדה הרפואית של המל"ל מלוא המידע הרפואי הרלוונטי, מסקנתה הייתה שונה ועל כן על פי ההלכה  הפסוקה בעניין זה, יש לאפשר למבקשת להביא ראיות לסתור.
6. המשיב, מתנגד לבקשה הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים.  מבחינה דיונית, טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה לאחר שההליך מתנהל זמן רב ולא היה מקום להגיש אותה שבוע לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות.  המשיב טוען כי כל העובדות העומדות בבסיס הבקשה היו ידועות למבקשת מזה זמן רב, קדם המשפט בהליך זה הסתיים מזמן ואין מקום לדון בבקשה מסוג זה בשלב זה של הדיון והמבקשת אף לא הסבירה מדוע מוגשת הבקשה כעת.
7. מהותית, טוען המשיב, כי המבקשת למעשה מבקשת להביא ראיות לסתור משום שבעיניה החלטת המל"ל שגויה וזה אינו טעם רלוונטי.  יתר על כן, המבקשת על אף שטענה כי בפני המל"ל לא עמד מידע רלוונטי, לא הסבירה איזה מידע היה חסר ולא הסבירה כיצד היה מידע נוסף משנה את החלטת המל"ל.  על כן אין מקום להיעתר לבקשה. 
8. המבקשת בתגובתה לתגובת המשיב, נסמכת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים במל"ל ממנה עולה כי המל"ל עצמו לא מסכים כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שנקבעה ומציינת כי התיעוד הרפואי שלא הובא בפני הוועדה היה קשור למצבו של התובע טרם התאונה. 

דיון והכרעה

9. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובות לה החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן אפרט את הנימוקים.
10. מדובר בתביעה שהוגשה בינואר 2008 בגין תאונת דרכים שאירעה בשנת 2006.  היות שהמבקשת חלקה על החבות, נשמעו ראיות בעניין זה בפברואר 2011 ובאוקטובר 2011, הודתה הנתבעת בחבות בהסכמה עליה הודע לבית המשפט.  לאחר מכן בחודש ינואר 2012 הוגשו תחשיבי נזק ואף התקיים קדם משפט.  בתחשיב הנזק שהגישה המבקשת בסעיף 7 היא שמרה לעצמה את הזכות לבקש להביא ראיות לסתור אם ההליך לא יסתיים בפשרה, אולם רק כעת, עשרה חודשים מאוחר מותר וזמן קצר לפני  מועד שמיעת הראיות הגישה המבקשת בקשתה בעניין זה.
11. למרות טענות המבקשת שעניינן מידע שלא היה בפני המל"ל כשקבע את הנכות הצמיתה, הרי שהמבקשת לא הצביעה על מידע כזה ולא יכולה לטעון בוודאות לגבי מידע שלא היה בפני המל"ל.  בסעיף 2 לבקשתה, מציינת המבקשת כי עוד קודם לתאונה נשוא הליך זה, סבל התובע מפגיעות זהות לאלה בגינן קבע לו המל"ל 15% נכות.  אולם בניגוד לטענת המבקשת בסעיף זה כי עניין זה "יפורט ויוכח בהרחבה להלן", ההתייחסות היחידה לעניין זה בהמשך הדברים נמצאת בסעיף 3 לבקשה בו נאמר: "ככל הנראה, קביעת הוועדה הרפואית באשר לנכות התובע בגין התאונה נשוא התובענה, נעשתה שעה שלא הוצג בפניה... מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי אודות עברו הרפואי של התובע....".
12. כלומר, מדובר כאן בהשערה של המבקשת שאין לה כל תימוכין ונראה כי אפילו למבקשת ברור כי טענה זו נטולת בסיס.  נראה כי הטעם העיקרי העומד בבסיס בקשתה של המבקשת, הוא אותה החלטה של הועדה הרפואית לעררים במל"ל מיום 12.8.08, אשר הטילה ספק בקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לבין החבלה בגינה היא נקבעה. 
13. החלטה זו איננה יכולה לשמש בסיס להביא ראיות לסתור הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים.  כפי כשציין המשיב בתגובתו, קדם המשפט בהליך זה, הסתיים מזמן.  מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, סביר להניח כי דרכה של המבקשת לא הייתה נחסמת דיונית, אילו בסמוך לאחר קדם המשפט האחרון, הייתה פונה בבקשה זו.  אולם פניה כזו של המבקשת בשלב הנוכחי של הדיון, גורמת לעינוי הדין למשיב ואין לכך הצדקה.  כפי שפירטתי לעיל, מטעמים שונים, מתנהל הליך זה כבר קרוב לחמש שנים, כשבוודאי בארבע מתוכן, לא הייתה מניעה לבחון בקשה כזו של המבקשת.  אין מקום להמשיך את הליכי הקדם עד אין קץ וגם למשיב מגיע יומו בבית המשפט באיזה שהוא רגע.   המבקשת נותנת הסברים דלים ביותר לעיתוי הגשת הבקשה שלה, אשר אין בהם כדי להצדיק אותו.
14. מהותית - החלטת הוועדה הרפואית לעררים אכן מעלה ספק לעניין הקשר הסיבתי, אולם היא רק מעלה ספק, ואיננה שוללת את הקשר הזה ומכל מקום מציינת כי מצבו של המשיב תואם את הנכות שניתנה לו.  בשום מקרה, לא עולה מהחלטה זו, כי בפני הוועדה לא היו עובדות רלוונטיות ולא עולה מכאן כי אילו היו בפניה עובדות אלה, הייתה מחליטה אחרת.  כלל לא ניתן לדעת מן הדברים, איזה חומר עמד בפני הוועדה הרפואית של המל"ל כשקבעה את הקשר הסיבתי, אך אין סיבה טובה להניח כי לא עמד בפניה כל החומר הרלוונטי.
15. הגישה המצמצמת לעניין היתר להביא ראיות לסתור נקבעה כבר בבר"ע 634/85 עודה נ. רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' פד לט(4)505.  בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי על אף שרשימת החריגים לכלל הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים תיקבע ממקרה למקרה, הרי שניתן להצביע על שני סוגי טעמים: טעמים משפטיים - כגון פגם מהותי בהליך, כמו תרמית וכיו"ב וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים - כגון שינוי מהותי במצבו של התובע או נכות נוספת וכיו"ב. 
16. נראה כי אין מחלוקת שאין כאן סוגיה עובדתית שמצדיקה את הבירור, שכן טענת המבקשת היא בדיוק הפוכה - כי היו אירועים לפני הקביעה על פי דין ולא אחריה.  הטעמים יכולים להיות אם כן רק משפטיים - היינו פגם מהותי שנפל בהליך הקביעה על פי דין.  היות שכאמור לעיל, אין כל אינדיקציה כי מידע רלוונטי לא עמד בפני המל"ל כשנתן החלטתו, נותר רק נושא הספק שהעלתה הוועדה לעררים.  לנוכח העובדה כי לאחר שיקול דעת, החליטה הוועדה לעררים שלא לשנות מן הקביעה על אף הספק שהיא בעצמה הטילה - אני סבורה כי לא ניתן לומר כי נפל פגם מהותי בקביעה על פי דין.
17. אשר על כן, גם מטעמים דיוניים וגם מטעמים מהותיים - אין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור ואני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,500 ש"ח.